קריסטל מת’אמפטמין – או בשמו המוכר יותר קריסטל מת’, הוא סם נוירוטוקסי ממריץ, רב עוצמה וממכר בצורה חזקה מאוד.
בדרך כלל הסם נצרך בעישון, אך ניתן גם להזריק אותו.
במינונים הסטנדרטיים של הסם, הוא מספק תחושה אופורית עצומה, נותן תחושה של ריכוז ואנרגיה, מפחית תאבון וגורם לירידה במשקל. במינונים יותר גבוהים, גורם לפסיכוזה, פרכוסים ודימומים מהמוח.
קריסטל מת’ נחשב לחומר מאוד ממכר, ואנשים מספרים שכבר מהשימוש הראשון, היו להם תסמיני גמילה כאשר לא השתמשו יותר, והיו חייבים לחזור להשתמש בסם הזה.
הסיבה שהסם כל כך ממכר, היא שהוא מעלה את רמות הדופמין בגוף.
לצורך השוואה, קוקאין והרואין מעלים את רמות הדופמין בגוף ב400 יחידות.
קריסטל מת’, בשימוש יחיד, מעלה את רמות הדופמין ב 1600 יחידות.
הגוף מתייחס אל דופמין כאל יצר הישרדותי, ולכן בפעם הבאה שירצה לקבל דופמין, הוא ילך ישירות לקריסטל מת’.
שימוש במינונים גבוהים לאורך זמן יכול לגרום לשינויים במצבי הרוח, פסיכוזה מוגברת (כלומר הזיות, פרנויה וכו’) ויצר אלים מאוד.
קריסטל מת’ מגביר את האנרגיה ואת התשוקה המינית, אך בניגוד לקוקאין, שמחזיק 40 דקות בלבד, קריסטל מת’ מחזיק עד 16 שעות של היי.
כאשר ההיי נגמר, הגוף יורד למצב של דאון ודורש מהמשתמש לקחת עוד. כך, יוצאים מצבים שמכורים לקריסטל לא ישנים ימים שלמים, במקרה הטוב, ושבועות במקרה הרע.
שימוש ממושך בקריסטל, יכול לגרום לנזק לעצבי הדופמין בחלק האמצעי של המוח, וגם לנזק בעצבי הסרוטונין.
Methamphetamine hydrochloride
משומש בתרופה שנקראת דסוקסין, שנרשמת לעיתים רחוקות לבעיות קשב וריכוז והשמנת יתר אצל מבוגרים וילדים בארצות הברית, אך הם מזהירים על התמכרות אפשרית בצריכה לא נכונה.
בנוסף, מת’אמפטמין יכול לגרום למחלת הפארקינסון.
נזקים אפשריים למשתמשי מת’:
- מחלות בכליות.
- מחלות בריאות.
- נזק לכבד.
- נזק מוחי.
- איבוד משקל קיצוני.
- גירוד קבוע של הגוף במקומות שונים.
- אף מדמם.
- נזק לכלי דם.
- אינסומניה (חוסר יכולת להירדם, יכול לקחת כמה ימים עד שמצליחים להירדם).
- אנורקסיה קיצונית.
- עלייה משמעותית בלחץ הדם.
- עיוורון זמני.
- איבוד זרימת דם באופן זמני לסיבים האופטיים בעיניים, שיכול לגרום לנזק חמור בעיניים.
- כאבי בטן עזים.
- קוצר נשימה מתמשך.
- נזק ללב.
- התמכרות.
- התנהגות אלימה.
- בלבול.
- הזיות.
- פרנויה.
- פסיכוזה.
- פרכוסים.
- תחושה כאילו יש חרקים מתחת לעור – מה שיכול להוביל לגירודים אינטנסיביים ופתיחת פצעים בעור.
- “פה מת’ ” – מצב שיניים זוועתי, כמו שרואים אצל נרקומנים ברחוב.
- התקף לב.
- שבץ.
- התמוטטות.
- התכווצות של כלי דם.
- לאנשים עם סכרת: משפיע על צורך באינסולין.
- אם עושים סקס על מת’, זה יכול להוביל לדלקת כבד C או לאיידס.
- ירידה עד למצב אפסי בחשק המיני כשלא משתמשים במת’.
- דימומים מהמוח.
איפוס טולרנס (סבילות – שצריך לקחת יותר מאותו החומר בשביל להגיע לאותו האפקט כל פעם מכיוון שהגוף מתרגל לחומר) לוקח שבועיים.
אבל בינינו? אין מכורים למת’ שמצליחים לחכות שבועיים. לכן, המינון של המשתמשים במת’ עולה כל פעם בהדרגה, עד שזה מגיע למצב של מנת יתר.
תסמיני הגמילה של מת’ מופיעים כ24 שעות לאחר המנה האחרונה שנלקחה. התסמינים מלווים בכאבי ראש, חוסר שינה או שינת יתר, מחשבות אובססיביות על שימוש חוזר בסם, תיאבון מוגבר, חרדות, מצב רוח דיסופורי (ההפך מאופורי), חוסר מוטיבציה, יתר תזזיתיות או חוסר תזזיתיות (מהמילה תזוזה) ועוד.
תסמיני הגמילה האלו נמשכים בין 3 ל4 שבועות, ולפעמים גם יותר. בנוסף, יש פעמים שגם אחרי גמילה מלאה יחזרו תסמיני הגמילה.
מומלץ בחום רב להתרחק מהחומר הזה, כי הדרך חזרה איננה פשוטה כלל.